תרומות ומעשרות - שאלות נפוצות

תרומות ומעשרות הן קבוצת מצוות מהתורה המצריכות הפרשת חלקים מהיבול בארץ-ישראל לטובת הכהנים, הלוויים, העניים ואף לצורך אכילה עצמית בירושלים. מצוה זו הינה תנאי הכרחי שבלעדיה התוצרת אסורה באכילה ומכונה "טבל"  בתורה נאמר "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה" (דברים יד, כב), ודרשו חז"ל 'עשֹר בשביל שתתעשׁר' (שבת קיט, א). מצות תרומות ומעשרות מסוגלת לעשירות, וכדברי רבי עקיבא 'מעשרות סייג לעושר' (אבות פ"ג מי"ג). כיום, כשרוב עם ישראל אינו בארץ ישראל, כל חיוב תרומות ומעשרות הוא מדרבנן.

תרומות ומעשרות מתחלקות לשתי מחלקות שתי תרומות ושלוש מעשרות אותם צריך להפריש ולתת:

תרומה גדולה – מהתורה אין לו שיעור וכל כמות מהפירות והירקות מועילה. מדרבנן – לפחות 1/60 מהפירות והירקות. את התרומה נותן הבעלים לכהן.

מעשר ראשון – 10% מכלל הפירות והירקות שנותרו (לאחר הפרשת התרומה) אותם נותן בעל השדה ללוי.

תרומת מעשר – 10% מתוך המעשר הראשון שקיבל הלוי, אותם נותן הלוי לכהן (כ־1% מכלל היבול).

מעשר שני – 10% מכלל הפירות והירקות שנותרו (לאחר שניתנו תרומה גדולה ומעשר ראשון). מעשר זה מופרש רק בארבע מתוך שש שנות מחזור השמיטה (שנות א' ב' ד' ה' למחזור השמיטה), והוא נאכל על ידי בעליו בטהרה בירושלים. מעשר זה ניתן היה לפדות בכסף שבו נתפסה קדושת המעשרות,  ולאחר מכן בכסף זה קנו בירושלים אוכל שאותו אכלו בטהרה. פדיון זה  ההופך את הפירות המקוריים לחול נקרא בלשון חכמים 'חילול מעשר שני'.

מעשר עני – 10% מכלל הפירות והירקות שנותרו (לאחר שניתנו תרומה גדולה ומעשר ראשון). מעשר זה מופרש רק בשתיים מתוך שש שנות מחזור השמיטה (שנות ג', ו' למחזור השמיטה), והוא ניתן לעניים.

על מנת לחדד את התשובה יש להקדים:

במצוות תרומות ומעשרות ישנם שני פרטים 1.) הפרשת תרומות ומעשרות 2.) נתינת תרומות ומעשרות.

את ההפרשה אנו מבצעים היום בדומה למה שהיה נהוג בזמן ביהמ"ק (פרט להבדלים מסוימים). אך בנתינה ישנו הבדל משמעותי.

בזמן ביהמ"ק התרומות היו ניתנות לכהן שהיה אוכלם בטהרה. היום היות שהכהנים נחשבים טמאים הם אסורים באכילת התרומות, ולכן בדרך כלל התרומות נזרקות באופן מכובד לפח (וכיון שהכהנים בימינו לא אוכלים מהתרומה, מספיק להפריש 'תרומה גדולה' כל שהוא כפי הדין בתורה, לדוגמה ענב אחד פוטר יבול של כרם שלם).

בשונה מכך, את רוב המעשרות ניתן לאכול בטומאה – למעט 'מעשר שני' שהיו בעליו אוכלים אותו בטהרה בירושלים –  לכן גם כיום יש לתת באופן עקרוני את ה'מעשר ראשון' ללוי וה'מעשר עני' לעני. אכן את ה'מעשר שני' (שנדרש לאוכלו בטהרה בירושלים ואין אפשרות לאוכלו בטהרה בימינו) יש לפדות בכסף ועל ידי כך יותר באכילה ופעולה זו נקראת 'חילול מעשר שני'.

פעולה זו מתבצעת על ידי לקיחת מטבע שיש בו שוה פרוטה (כ5 אג') ואמירת נוסח מיוחד המעביר את קדושת הפירות והירקות על שווי פרוטה שבמטבע, וזאת על אף ששווי ה'מעשר שני' שווה הרבה יותר מפרוטה (בזמן ביהמ"ק שהיה ניתן לקנות בכסף הפדיון אוכל ולאוכלו בטהרה בירושלים החמירו חכמים שהפדיון יהיה בשווי הפירות והירקות, אבל בימינו ניתן לפדות כאמור אף  בפרוטה כדין התורה). יש לזכור ולציין כמה חילולים נערכו במטבע מאחר שכל חילול תופס שוה פרוטה ובכך המטבע 'מתמלא' ולא ניתן יותר לחלל על מטבע זה.

דוגמה: על מטבע של עשרה שקלים ניתן לחלל כ-180 פעמים.

חשוב לציין שבחילול מעשר שני ישנו צורך הלכתי במקרים מסוימים לחלל על מטבע שנתפסה בה 'פרוטה חמורה' ואין כאן המקום להרחיב ביאור מושג זה.

[המנוי ב'קרן מעשרות חב"ד' אינו צריך להחזיק ולייחד מטבע ל'חילול מעשר שני' היות שהקרן מייחדת עבורו מטבעות כולל ההדגשה ההלכתית של 'פרוטה חמורה', ועל ידי אמירת נוסח החילול  שבתוך נוסח ההפרשה של 'קרן מעשרות חב"ד' הוא מחלל את קדושת המעשר שני שבפירותיו]

  • הכנה להפרשה -לוקחים מהפירות/ירקות קצת יותר מ-1% ומניחים אותו בנפרד ליד הפירות/ ירקות.
  • ברכה – על פירות וירקות שידוע שלא הפרישו מהם תרומות ומעשרות (הנקראים 'טבל ודאי'), כגון פירות שנקטפו מעצים הגדלים בחצר הפרטית, יש לברך קודם ההפרשה: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו להפריש תרומות ומעשרות.
    על פירות שקיים ספק אם הפרישו מהם תרומות ומעשרות (הנקראים 'דמאי' או 'ספק טבל') כגון פירות/ירקות שנקנו בשוק או מקום ללא הכשר מהודר, מפרישים כדלהלן ללא ברכה.
  • הפרשה (אמירת הנוסח) – אומרים את 'נוסח ההפרשה' הכולל פירוט של כל התרומות ומעשרות. (אמירת הנוסח מהווה הפרשה לכל אחת מהתרומות והמעשרות.)
  • חילול מעשר שני – בסיום 'נוסח ההפרשה' ישנו חלק המהווה 'חילול מעשר שני' על מטבע [המנוי ב'קרן המעשרות חב"ד' סומך על המטבעות שבקרן ומחלל עליהן כלדקמן].במידה ומדובר בפירות שודאי אינם מעושרים ('טבל ודאי') יש לברך קודם אמירת החילול: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציונו על פדיון מעשר שני. אך אם מדובר בפירות שהם ספק מעושרים אומרים את נוסח החילול ללא ברכה.
    יודגש ש'חילול מעשר שני' נדרש רק על פירות וירקות שגדלו בשנים א', ב', ד', ה' לשמיטה, ולכן בפירות וירקות שגדלו בשנים ג', ו' לשמיטה גם ב'טבל ודאי' אין לברך על החילול.
  • יש לעטוף בשקית ולהניח באשפה את החלק היותר מ-1% המופרש שהנחנו בצד (בו קבענו באמירת הנוסח את התרומה הגדולה ואת תרומת המעשר) זאת משום שבזמן הזה התרומות אסורות באכילה אף לכהנים.
  • ב'טבל ודאי', יש לתת את החלקים המיועדים ללוי (מעשר ראשון) ובשנים המתאימות גם לעני (מעשר עני). [המנוי ב'קרן המעשרות חב"ד' אינו צריך לתת ללוי/לעני היות שכבר נתן מראש ללוי/לעני באמצעות הקרן כמוסבר לקמן]

תשובה: הקרן מאפשרת למפריש לקיים את מצוות הפרשת ונתינת תרומות  ומעשרות בנוחות ובהידור וכוללת:

א. דרך נוחה ל'חילול מעשר שני'.

ב. דרך נוחה לנתינת 'מעשר ראשון' ללוי ונתינת 'מעשר עני' לעני.

פירוט:

א. היות שעל המפריש לחלל (לפדות) את ה'מעשר שני' על פרוטה, צריך כל אדם המפריש תרומות ומעשרות להחזיק מטבע קבועה בביתו, לשמור שלא תאבד ולזכור כמה פעמים חילל (פדה) מעשר על מטבע זו, כמו"כ על האדם לזכור לבער את המטבע בזמן 'ביעור מעשרות' (הנערך ע"פ תורה פעמיים בשבע שנים) שלא לעבור חלילה על איסור.

כדי לחסוך התעסקות זו המצריכה להחזיק ראש, 'קרן מעשרות חב"ד' מאפשרת שותפות במטבע ל'חילול מעשר שני'. הקרן מכינה פרוטות עבור כל מנוי בכל יום, כדי שיוכל תמיד לחלל עליהן באמירת הנוסח את קדושת המעשר השני שבפירות.

ב. ברוב הפעמים בעת שאדם קונה 'טבל ודאי' בשוק או קוטף בחצר ביתו וכיוצא בזה אין באפשרותו למצוא לוי/עני בצורה מהירה ולתת לו את המעשר ראשון/עני שאותו עליו לתת. כמו כן פעמים רבות בקנייה של פירות וירקות בכמות קטנה, המעשרות מהווים חלק קטן מאוד מהפירות וישנו קושי טכני לתת ללוי/לעני את המעשרות בצורה זו.

לצורך זה ב'קרן המעשרות חב"ד' עורכים מראש הלוואה עם לוי ועני עבור המנוי הנרשם לקרן, במתכונת שהמנוי מלווה בכל שנה דרך 'קרן מעשרות חב"ד' ללוי ולעני סכום מסוים, ומסכמים שאת פרעון הלוואה מהלוי והעני יקבל המנוי מפירות וירקות ה'מעשר ראשון/עני' אותם היה עליו לתת ללוי/לעני.

דרך הלוואה זו מקיים המנוי את מצוות נתינת המעשרות באופן הטוב ביותר המונע חשש גזל הלוי/העני, ויחד עם זאת מאפשרת למנוי לאכול את כל הפירות שברשותו (מלבד הקצת יותר מ- 1% מהפירות/ירקות שעטף בשקית ושם בפח האשפה).

מיותר לציין שבמידה ואדם אינו חבר ב'קרן המעשרות חב"ד' עליו לתת את המעשרות בצורה ישירה ללוי/לעני או לערוך הלוואה באופן עצמאי דבר הכרוך בטירחה ובשימת לב יתירה.

בהחלט כן. אי יכולת לעשר פירות וירקות באופן עצמאי ותלות בחנויות מסוימות יוצרים הגבלות רבות במגוון סיטואציות.

לדוגמה:

  • הנמצא בדרכים/נוסע לטיול וכיוצא בזה אינו יכול לקנות ירקות בחנויות הנקרות בדרכו כתוצאה מאי היכולת לעשר. לו ידע לעשר, היה מעשר את הירקות בקלות ע"י אמירת הנוסח ואוכלם.
  • לעיתים רבות מוצע לאדם פירות וירקות על ידי אנשים שלא ידוע אם פירותיהם מעושרים כגון במקום העבודה, במפגש בין מכרים, במקרים אלו אינו יכול לאכול כתוצאה מאי היכולת לעשר. לו ידע לעשר, היה מעשר את הירקות בקלות ע"י אמירת הנוסח ואוכלם.
  • הנמצא באירוע ואינו אוכל את האוכל המוגש במקום עקב בעיית כשרות, אינו יכול לאכול ירקות באירוע כתוצאה מאי היכולת לעשר. לו ידע לעשר, היה מעשר את הירקות בקלות ע"י אמירת הנוסח ואוכלם.
  • המתארח או המבקר בבית ידידים/משפחה/מקורבים שעל הירקות שבביתם ישנו חשש שאינם מעושרים, לא יוכל לאכול כתוצאה מאי היכולת לעשר (הדבר מצוי פעמים רבות ב'ביקורי בית' להפצת היהדות והמעיינות). לו ידע לעשר, היה מעשר את הירקות בקלות ע"י אמירת הנוסח ואוכלם.
  • בכל הסעיפים הקודמים מדובר על האי נוחיות אישית שנגרמת לאדם שאינו יכול לאכול בעצמו כתוצאה מאי היכולת לעשר. מעבר לזה על ידי היכולת לעשר ישנה אפשרות למנוע יהודים מאכילת אוכל לא כשר. דוגמה מעשית:
    פעמים רבות מגישים באירוע/מקום עבודה/אירוח/כינוס שאינם מפוקחים בכשרות, סלסלת פירות וירקות למשתתפים, כגון קערת בננות שידוע שאינן מעושרות (או עכ"פ ספק בכך), באפשרותו של המנוי בקרן לקחת חתיכת מאחת הבננות ולשים בצד מסוים של צלחתו ולומר את ה'נוסח' ולהצילם מכך מאכילת אוכל שאינו כשר. אי יכולתו לעשר גורמת למשתתפים לאכול אוכל לא כשר.
    יתכן שאין זה רק הידור ואף לא רק השתתפות ב'מבצע כשרות' אלא חיוב על הרואה את חבירו/שותפו למפגש עובר עבירה למנוע אותה ממנו (בפרט שהמניעה אפשרית בקלות כאמור) . 

 

 הדגשה חשובה: כל הנכתב בסעיפים הקודמים, נכון לגבי ירקות ופירות האדמה (כגון אבטיח, מלון ובננות). בפירות העץ, יש לוודא שאינם ערלה (מעבר לבעיית המעשרות שניתנת לפתרון כאמור).

יש להרשם ולהצטרף כמנוי ל'קרן מעשרות חב"ד' על ידי הטופס שבאתר האינטרנט של הקרן. לאחר מכן ישלח אליכם באופן אוטומטי אל הדוא"ל שהזנתם 'נוסח הפרשת תרומות ומעשרות' של הקרן. בעת הפרשת תרומות ומעשרות עליכם להקפיד לומר את הנוסח הספציפי של הקרן ולפעול לפי ההוראות שבנוסח. במידה וישנו קושי לומר את הנוסח המלא, ישנו נוסח מקוצר שמופיע בדף הנוסח.

יודעי  דבר ביניהם רבנים חשובים העומדים בראש גופי כשרות מעידים שקשה מאוד להשגיח על המעשרות כיון שההשגחה היא תמידית בשונה מחומרי גלם שיש הוראה קבועה איזה חומרים לוקחים, בפירות וירקות צריכים לעשר כל משלוח בנפרד, ולכן ממליצים שהקונה יעשר בעצמו.

אמנם כיון שהדבר כרוך בטירחה וגם באיבוד ממונם של ישראל ושאלה של 'בל תשחית', נראה שהטוב ביותר להפריש מעשרות ע"י 'ברירה' ואמירת הנוסח בלבד.

הסבר: הפירות הנקנים בחנויות, בפרט בחנויות המהדרין הם בחזקת מעושרים, ומכאן שדינם לא יותר גרוע מתבואה של עמי הארץ שהיתה בזמן המשנה (הנקראת 'דמאי') שרוב עמי הארץ אז היו מעשרים והחמירו חכמים לא לסמוך על עמי הארץ ולעשר את הנקנה והנלקח מהם.

פירות מסוג זה ('דמאי') מותר לכל הדיעות בפוסקים לעשרן ע"י 'ברירה', פירוש שהאדם המעשר אומר: 'מה שישאר מהפירות/ירקות ויזרק לפח הרי הוא מעכשיו התרומות' ולאחר מכן יש לומר את הנוסח של הפרשת תרומות ומעשרות. (פעולה זו מכונה כאמור 'ברירה' כיון שמתברר על ידה ששאריות הפירות שנזרקו לפח, הם מלכתחילה היו התרומות האסורות באכילה  ('תרומה גדולה' ו'תרומת מעשר') שהיו אמורים להזרק לפח בתחילה)

יצוין כיון שע"פ הדין מדובר בפירות/ירקות/מוצרים כשרים המוחזקים כמעושרים, והדבר כרוך בטירחה לומר את הנוסח המלא בכל פעם שקונה וכיוצא בזה, אפשר להסתפק גם באמירת 'הנוסח המוקצר' המופיע בנוסח המעשרות המלא.

ואלן הן ההוראות לפועל למנוים ב'קרן המעשרות חב"ד' המעונינים בהידור זה:

בכל קניה של פירות/ירקות/מוצרים המכילים פירות וירקות לרבות תבואה (חיטים שעורים וכו'), לאחר שהכניס את המוצרים שנקנו לביתו יאמר: "מה שיזרק לפח, יהיה מעכשיו התרומות, וכל ההפרשות וחילולי מעשר שני ורבעי יחולו כמו שכתוב בנוסח של קרן המעשרות חב"ד".

לכתחילה עדיף לומר את כל הנוסח, מי שקשה לו מאיזו  סיבה שהיא יאמר את 'הנוסח המקוצר' שהוא: "כל ההפרשות וחילולי מעשר שני ורבעי יחולו כמו שכתוב בנוסח קרן המעשרות חב"ד שברשותי". 'הנוסח המוקצר' האמור מופיע בסוף דף הנוסח המלא של הקרן הנשלח למנויים.

באופן כללי אסור להפריש תרומות ומעשרות בשבת אלא יש לעשות זאת לפני שבת. במידה ואינו יכול לעשר קודם השבת (כגון שלא הספיק לעשר כשהיה ליד הפירות, או שלא רצה לפתוח את הפרי שלא יתקלקל), ישנה דרך להתיר להפריש בשבת, באופן דלהלן:

יש להתנות מערב שבת ולאמר כך (למנויים בקרן המעשרות חב"ד): "יותר מאחד ממאה שאני עתיד להפריש יהא תרומה גדולה בצד צפונו (כל מין על מינו). אותו אחד ממאה הנשאר ועוד תשעה חלקים כמותו בצד צפון של הפירות יהיו מעשר ראשון (כל מין על מינו). אותו אחד ממאה שהתניתי שיהיה מעשר יהא תרומת מעשר (כל מין על מינו). ומעשר עני בדרומו (כל מין על מינו), ואם צריך מעשר שני יהיה מעשר שני בדרומו (כל מין על מינו), ויהיה מחולל הוא וחומשו על פרוטה ורבע (או בשוויו בתוספת רבע) במטבע המיוחדת לי בקרן המעשרות חב"ד"

לאחר שהתנה באופן זה מערב שבת, יכול לקחת בשבת את הפירות שרוצה להפריש ולשים אותם במקום מוצנע (כי לאחר שיופרשו יהיו מוקצה) או בפח בתוך שקית. ולאחר מכן יאמר את הנוסח הרגיל.

ההיתר הנ"ל להפריש בשבת באופן זה, הוא רק בפירות השייכים לו, אך אם הוזמן בשבת לאדם שאינו מפריש תרומות ומעשרות אי אפשר לסמוך על היתר זה ויש להתייעץ עם רב כיצד לנהוג.

בפירות שגדלו בגינתו – פטור. אך בפירות וירקות שקיבל או קנה מאחרים, אם קבלם כשכבר "נגמרה מלאכתן" חייב לתת מהם מעשר ראשון ללוי אחר.

בדרך כלל ה'מעשר שני' שמחללים על המטבע הוא בשווי יותר מפרוטה ואז אין כל בעיה. אך לפעמים, כאשר מעשרים פירות מועטים (בשווי כחצי שקל), יהיה ה'מעשר שני' פחות משווה פרוטה, וכתבו הפוסקים שבמקרה זה על מנת שיהיה ניתן לחללו על המטבע ולפדותו, צריך שקודם לכן יפדו על מטבע זו מעשר שני בשווי פרוטה. (רק כאשר ישנה במטבע פרוטה אחת שחיללו עליה מעשר שני, ניתן להמשיך ולחלל עליה גם 'מעשר שני' מועט שהוא פחות משווה פרוטה).

אך 'מעשר שני' זה שחיללו על הפרוטה הראשונה, צריך להיות בו שני תנאים: א) ה'מעשר שני' שחיללו עליה היה מעשר שני ודאי, דהיינו שהוא הופרש מפירות שוודאי לא הופרשו מהם תרומות ומעשרות, ושפירות אלו גדלו באחת מהשנים א,ב,ד,ה לשמיטה. ב) רמת החיוב של ה'מעשר שני' בפרוטה זו אינה פחותה מה'מעשר שני' המועט שיפדו לאחר מכן. (לדוגמא: אם הפרוטה הראשונה פדתה 'מעשר שני' של ירק, לא ניתן לפדות על מטבע זו לאחר מכן לאחר מכן 'מעשר שני' מועט של ענבים, כיון שחיוב הירקות הוא מדרבנן, ואילו ענבים חיובים מדאורייתא לכל הדעות. דוגמא נוספת: חיוב מעשר בענבים שנקטפו בחצר על מנת לאכלן, חמור יותר מהחיוב בענבים שנקטפו על מנת למכרן).

בקרן המעשרות חב"ד מיישמים דין זה של פרוטה חמורה, על ידי זה שבמטבעות שעליהם מחללים את ה'מעשר שני' פודים קודם 'מעשר שני' ודאי ברמת החיוב הגבוהה ביותר. גם כאשר מחללים מטבע אחת על מטבע אחרת (על מנת שיהיה אפשר לפדות באמצעותה פירות 'מעשר שני' נוספים), משאירים בה את הפרוטה החמורה. כך יכול כל מנוי בקרן המעשרות חב"ד לפדות גם מעשר שני בכמות מועטה ומכל סוג שהוא.